<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן ק"ז</h1>
<h2>דף סט.</h2>
דין וששאלתם על החבית שהניחן ובא לו לעיר, הואיל והודיע לגוי שהוא הולך לעיר, כשהפליג מהן אסורות, בין פתוחות ובין סתומות, דתניא הרי שהי' חמריו ופועליו טעונין טהרות, אף על פי שהפליג מהן יותר מכדי מיל, טהרותיו טהורות, ומתרצינן שלא הודיען להיכן הוא הולך, והלך לו לעבר הדרך, ובא להן דרך עקלתון, דסברי השתא אתי ומרתתי ולא נגעו, וקתני סיפא אם אמר להם לכו ואני אבוא אחריכם, כיון שנתעלמו עיניו מהן טהרותיו טמאות, ומתרצינן משום דמיסמך סמכו דעתייהו ולא אתי לעגל ונגעו בהן. אף כאן כיון דגוי הוה ידע שיהודי הולך לעיר ולא אתי לעגל, ומסמך סמכו דעתיה ונגע בהו, ולפיכך אסור בשתייה.
